אמילי סימון, זמרת צרפתיה בת 32, הוציאה עד כה שלושה אלבומים, "אלקטרוניים" בפי התקשורת והביקורות, לי זה נשמע בעיקר כמו פופ נעים ומהנה.
האזנתי לצרפתיה המתוקה הזאת מספר פעמים,
נתקל בשיריה במחזור השירים הרנדומלים,
לעיתים נדירות אני משאיר את השיר להתנגן,
במיוחד אם זה הביצוע לסטוג'ס.

לא מצאתי אותה מעניינת במיוחד,
מרגשת, מחדשת או מושכת.
מתוקה, כן. נעימה, כן.
אבל לא משהו שיתפוס אותי.
הערב נתקלתי בשיר אהבה מקסים שהפנט אותי.
היא הצליחה לעצור את נשמתי
לקטוע את מחשבתי
נעלמתי בתוכה
מתעטף ביופי
ברגישות שבקולה
ובעיבוד המינימליסטי של השיר
אני יודע שאתן לאלבום האזנה חוזרת, ואני ממליץ גם לכם.
"I'm your princess for a night, maybe forever
We were dancers in the rain and it still remains"
We were dancers in the rain and it still remains"
22/01/2012 בשעה 17:33 |
לגמרי מסכימה עם כל מילה. היא בדרך כלל סוג של מוזיקת רקע, מתקתקה מדי, אפילו. אבל השיר הזה באמת ממש קול. מיוחד, קסום. תודה!
עובדת (חיצונית?) מוואלה השאירה תגובה עם קישור לתוכן מסוים, מאחר ואני לא בטוח אם התגובה עיניינית או לא, השארתי אותה, ללא הקישור לשרות הרלוונטי, לכאורה