The Ju Ju Blog

רושם ראשוני זה לחלשים

Jim — Tue, 19 Apr 2011 16:06:17 +0000

אמילי סימון, זמרת צרפתיה בת 32, הוציאה עד כה שלושה אלבומים, "אלקטרוניים" בפי התקשורת והביקורות, לי זה נשמע בעיקר כמו פופ נעים ומהנה.

האזנתי לצרפתיה המתוקה הזאת מספר פעמים,
נתקל בשיריה במחזור השירים הרנדומלים,
לעיתים נדירות אני משאיר את השיר להתנגן,
במיוחד אם זה הביצוע לסטוג'ס.

לא מצאתי אותה מעניינת במיוחד,
מרגשת, מחדשת או מושכת.
מתוקה, כן. נעימה, כן.
אבל לא משהו שיתפוס אותי.
הערב נתקלתי בשיר אהבה מקסים שהפנט אותי.

היא הצליחה לעצור את נשמתי
לקטוע את מחשבתי
נעלמתי בתוכה
מתעטף ביופי
ברגישות שבקולה
ובעיבוד המינימליסטי של השיר

אני יודע שאתן לאלבום האזנה חוזרת, ואני ממליץ גם לכם.

"I'm your princess for a night, maybe forever
We were dancers in the rain and it still remains"

התרסקות הנשמה

Jim — Sun, 17 Apr 2011 22:17:47 +0000

הנשמה,
קצת כמו בעלי החיים שמרגישים משברי טבע,
מתרסקת הרבה לפני שהגוף פוקד עליה.

היא כבר על הרצפה
מפורקת
שבורה לחתיכות
לפיסות
רסיסים

אז הגוף עוד לא יודע דבר
הנשמה משדרת עסקים כרגיל
עד שהאידיוט מבין את חומרת המעשה ומורה לנפש
לרסק
להשמיד
לשרוף
את הוויתה

כך הייתי
אוחז פיסת פלסטיק
צמוד לזרועי
מנסה לצלק
לתת ביטוי
להרגשה הפנימית
זאת
שעוד לא ידעתי אודותיה

"אלף כלבי ציד – לא ייקחו אותה.
אלף כדורי שינה – לא ירגיעו אותה"
א.גדג', 1995

ריקנות: מיקסטייפ

Jim — Sun, 27 Mar 2011 13:54:04 +0000

עוד מיקסטייפ שנוצר מאילו, אני רק מפרסם אותו. מצב הרוח ונגן המוזיקה החליטו על השירים, אני שקעתי.

שני קדר, מייקל מונרו, ג'ון לנון, בוני רייאט, פול מקרטני, יעל נעים, גומז, סולסייברס, אילן וירצברג; ריקנות.

להורדה, 53 מגה

Straitjacket

Jim — Sun, 20 Mar 2011 22:18:31 +0000

אף אחד לא יוכל לרפא את נשמתך
לא הגיטרה החותכת
ולא הסכין המדממת
לא אתה עצמך
ולא חבריך היפים והעייפים

מי צריך את זה בכלל?

Jim — Wed, 29 Sep 2010 12:21:13 +0000

למה להתאהב כשאתה יודע שזה כרוך בכל כך הרבה סבל וכאב?
אתה באמת חושב שהפעם זה יהיה שונה?
אנשים הם אנשים ואתה לא יכול לשנות את הטבע האנושי

הישאר בעבודה המעצבנת אך מתגמלת שלך
תמשיך לשאוב סיפוקים מדברים חומריים
ושתה את עצמך לדעת, כדי לא לדעת

העלם בין ספרים וסיפורים
בטלוויזיה של היום יש סרטים טובים
וסדרות באיכות גבוהה

שכח את עצמך
שכח את בעיותך
שכח את עולמך
הקטן
הקטנוני

וצלול
צלול אל תוך המוזיקה
זאת שמגבירה את כאבך
צלול אל תוך הים
עד שלא תשמע שוב דבר
צלול לתוך שינה עמוקה
שם גם הסיוטים לא יפגעו בך

הצייר

Jim — Fri, 20 Aug 2010 18:13:14 +0000

כריס דה ברג, האיש שלדיראון עולם יזכר בזכות (או בגלל) שירו על האשה באדום, עשה מעט דברים טובים יותר. כעשור לפני השיר הנוראי, אותו אני מבטיח שלא להזכיר שוב, יצא אלבומו השני spanish train and other stories – שכשמו הוא, מורכב משירים שהם סיפורים קטנים. זה אחד מאותם תקליטים מושלמים (כן, כן) שאני אוהב במיוחד, בזמנים מסויימים ומצבי רוח מתאימים אפשר לחלק את האלבום לשניים: השירים השקטים/עצובים והשירים הקצביים/שמחים.
הליריקה מבריקה והלחנים נוגים, עצובים, דרמטיים ומלאי שמחת חיים; יופי של עיבודים והפקה עשירה.
אלבום מאוד תיאטראלי, אם מבחינת הסיפור או הדרך בה הוא מסופר, הליווי המוזיקלי והעושר של הכלים החיים.

קשה לי מאוד לקבל את העובדה שמאז הוא לא הוציא אפילו שיר שמתקרב לרבע מהגאונות של האלבום, וזה למרות עשרות האלבומים שהוציא ועדיין מוציא.

אני רוצה להתעקב על שיר אחד, שיר עצוב עם עיבוד שמח. שיר על אדם שאיבד, תרתי משמע, את אהובתו – פעם ראשונה לאדם אחר – צייר, ופעם שניה למוות.

הצייר
(כריס דה ברג, תרגום חופשי שלי)
הייתי רוצה שתכירו בבקשה את מלכתי
הנה היא, שם, גדולה מהחיים
היא תלויה שם כבר כמעט שבוע
אשתי המנוחה, המסכנה

מה דעתם על גוון עורה?
כפריחת השושנה!
אתם מבינים, היא התחננה בפני
שאביא צייר, מסוים, שתדגמן עבורו
לציור בחדר השינה

ובכן אחרי זמן מה זה התחיל לשגע אותי!
כפי שבוודאי תבינו
יושב שם, יום אחרי יום עם אשתי בכף ידו!
זה נשמע כמעט כך

"מאדם תעשי כך, מאדם תעשי כך"
לא שמעתם דבר דומה מעולם!
אבל הוא לא אכפת לו, הוא לקח את זמן
אחרי הכל, זה אני שהייתי צריך לשלם!
"מאדם כדאי שנצא לטייל ביער
עניין של תאורה"
והאם היה לי אכפת? לא, הייתי כה חביב
כשהם חזרו באמצע הלילה!
ואז נשבעתי שאטפל בו, בצייר הזה

כמו שאתם מבינים זה לא היה לי קל
משהו היה חייב להעשות!
היא ראתה רק אותו אך לא את שקריו
ובאשר אלי לא מבט, אף לא אחד!
הוראותי היו קשוחות! אך היא נעלמה,
זה באמת היה מצב מביש
וכאשר אמרו לי שהיא מתה
נשברתי וצעקתי "זה הצייר! זה הוא האשם!"

ואני מקווה שזה יהיה סופו של הצייר
כשהוא ימצא, גהנום מובטח לו
הצייר הזה
אני עוד אתפוס אותו

Tribute

Jim — Thu, 17 Jun 2010 14:35:08 +0000

לנסות לדחוף למיקסטייפ אחד עשר שנים מוזיקליות, מיליוני מילים שנאמרו, ריפים וליינים שנוגנו יהיה כמעט אפשרי.

סוייר, תודה.

שבעה עשר שירים, כחמישים דקות של מוזיקה, שישים וחמש מגה; לחצו על התמונה כדי להוריד ואל תשכחו לחזור כדי לספר איך היה!

D9 – Mitkafa Matmedet
Minor Threat – Filler
The Buzzcocks – Orgasm Addict
T.S.O.L. – Sounds of Laughter
The Ramones – Tomorrow She Goes Away
Pennywise – Society
Stratford Mercenaries – No More Running
U.K. Subs – Emotional Blackmail
Tiny Elvis – Chemical Knowledge
The Astroglides – Double Donga
The Misfits – She
Against Me! – Baby, I'm An Anarchist!
U.S.F. – עבדנו על הקב"ן
From Autumn To Ashes – Reflections
Conflict – A Message To Who
Sublime – Wrong Way
Against All Authority – The Source Of Strontium 90

*

Jim — Tue, 15 Jun 2010 15:30:29 +0000

משוטט ברשת
עובר מחור ל
חור

(נמאס לי)

רוצה להעלם
בתוכך

לא יודע איך
לומר לך

(רוצה להעלם
בתוכך)

"בפנוכו"

Jim — Fri, 30 Apr 2010 14:59:39 +0000

01 Swimming Pool
Badly drawn boy
02 I Wonder
The Willowz
03 For the window in paradise
Sufjan Stevens
04 Crooked Teeth
Death Cab for Cutie
05 On my shoulders
The Do
06 Don, Amen
Slint
07 Asleep
The Smiths
08 Muddy Hymnal
Iron & Wine
09 Riverman
Nick Drake
10 Waltz #2
Elliott Smith
11 On this night
Panic Ensemble
12 Last stop: this town
Eels
13 Kill it
Amit Erez
14 Happy with a secret
Buffalo Boots
15 I will follow you into the dark
Death Cab for Cutie
16 Nothing in my way
Keane
17 Society
Eddie Vedder
18 שוב ושוב
יוני רכטר ויהודית רביץ
19 Tips
Rona Kenan
20 לג'ירף יש צוואר ארוך
הכבש השישה עשר

את המיקסטייפ המקסים הזה קיבלתי בדואר מנוף, אשר ליקטה, ערכה ואיירה.
לחצו על התמונה למעלה כדי להורד את המיקסטייפ (כולל עטיפות מאויירות ע"י נוף!) וכנסו לבלוג שלה כדי להודות לה!

תודה נוף!

For Emma, not for me

Jim — Sun, 25 Apr 2010 14:06:25 +0000

אני לא בטוח איך זה קרה, כנראה יותר מידי זמן פנוי וראש עמוס מידי, אבל פתאום אני מוצף בהרבה מוזיקה חדשה.
לא כמו שיטוט מקרי ברחבי הרשת, במתכונת של ניסוי וטעיה, האזנה לדברים שלא שמעתי אף פעם או למשהו שסביר להניח שלא אשמע עליו מעולם.
אני מדבר על השיטה הישנה, כי כזה אני, אולד-סקול-גאי, של קניית אלבומים.
בפחות משבועיים התברכתי בכחמישה עשר אלבומים חדשים; חלקם רק יצאו לשוק, חלק אני מכיר כבר שנים, חלק חדשים עבורי.
ברובם אבל, לא ידעתי בדיוק מה אני הולך לקבל – וזה חלק מהכיף ברכישת מוזיקה (וזה בנוסף למיקסטייפ אדיר שיתווסף כאן ממש בקרוב – המון תודה, נוף!).

אני מאזין אך ורק לאלבומים האלו, כשאני בבית (רוב הזמן). לומד להכיר אותם, לאהוב אותם, להנות מהדברים הקטנים כמו הקטע האינסטרומנטלי הפותח אלבום אחד או שירי הבונוס במהדורה היפנית של אלבום אחר, שפיכת הלב ונשמתו של זמר בחוברת הטקסטים – ואחד אחר שצורח ולוחש ומתפתל, מכולם ידעתי להנות פרט לאחד, אלבום חורפי שאם היו מדפיסים את כל ההשתפכויות עליו ברשת בוודאי היה מגיע למעמד של יער גשם קטן שרק מחכה שמקדונלד'ס ישלחו את צוותיהם לכרות אותו. אני מדבר על בון איבר ואלבומו "For Emma, Forever Ago".

ניסיתי להאזין למספר שירים מהאלבום בשנתיים מאז שהוא יצא ותמיד חזרתי עם אותה תשובה: יפה, מינימליסטי, עדין אך לא נתפס ולא השאיר עלי רושם ממשי או רצון לשבת לחקור אותו לעומק.

כנראה שאני מקולקל.