צריך כמה רגעים בשביל לעכל את גודל היצירה

– למה מדגסקר צריך היה להיות השיר האחרון בצד הראשון של גרסת התקליט של Chinese Democracy?

קרוב לשש דקות של יצירת מופת מודרנית.

ובכל זאת, ציפיתי ליותר מגירסת האולפן לשיר מאחר ולחוות את השיר בהופעה זאת הרגשה אשר בלתי ניתנת לתיאור במילים.

היי, לא בכל יום ד"ר מרטין לותר קינג ג'וניור נקטע באמצע נאום ע"י מייקל ג'יי פוקס ומורגן פרימן!

בין כל קטעי הנאומים והמשפטים המסומפלים האלו מרחפת גיטרה בעלת צליל מלנכולי ולא בולטת יותר מידי, כאילו שבאקטהד הגיטריסט מנסה לעשות דואט עם הנואמים או בחלק מהמקרים ללוות את נאומם (אני חושב שזה רובין פינק אבל אין לדעת, חוץ ממנו יש עוד ארבעה גיטריסטים בשיר, כולל אקסל).

צליל הקלידים הכמעט כנסייתים שפותח את השיר ונשאר יציב ברקע לאורך כל השיר נוטע בשיר הרגשה של תפילה עתיקה ואקסל, הו אקסל ששירתו נשמעת כווידויו של אדם שאיבד את דרכו ואמונתו ומצא מחסה בכנסיית מנזר עתיקה ונחמה בשפיכת ליבו בפני הכומר הזקן לא פחות.

בחלקים שלמים של השיר הוא כמעט ולא שר אלא כמו מדקלם במעין שירה לא מודעת ללהקה שמנגנת מסביבו.

אפילו תכנותי התופים לא הורסים את הקטעים החזקים והמדוייקים של Brain (בריאן מנטיה) שמוסיף לאווירה המלנכולית של השיר.

בהופעה בה נכחתי לפני כשנתיים, בקטע של הסימפולים אקסל נעמד בצד הבמה והביט בהנאה והערכה בנגנים, כמו אב גאה.

מודעות פרסומת

תגובה אחת to “צריך כמה רגעים בשביל לעכל את גודל היצירה”

  1. ג'ון Says:

    אני שמעתי את השיר עוד כשהוא היה בהופעה חיה, כשספרדיה אחת תרגמה את מילות הפתיחה של אקסל.
    השיר הדהים אותי אז, והיום בגרסת האלבום הוא פשוט מדהים עוד יותר.
    ההוספה של הכינורות ברקע, הגיטרה המלנכולית פשוט מדהים.
    אקסל הוא אמן מדהים, תמיד היה ותמיד יהיה.

    רק חבל שהוא לא משנה את שם הלהקה, אפילו רק בשביל חבריו הקודמים ללהקה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: