הצייר

כריס דה ברג, האיש שלדיראון עולם יזכר בזכות (או בגלל) שירו על האשה באדום, עשה מעט דברים טובים יותר. כעשור לפני השיר הנוראי, אותו אני מבטיח שלא להזכיר שוב, יצא אלבומו השני spanish train and other stories – שכשמו הוא, מורכב משירים שהם סיפורים קטנים. זה אחד מאותם תקליטים מושלמים (כן, כן) שאני אוהב במיוחד, בזמנים מסויימים ומצבי רוח מתאימים אפשר לחלק את האלבום לשניים: השירים השקטים/עצובים והשירים הקצביים/שמחים.
הליריקה מבריקה והלחנים נוגים, עצובים, דרמטיים ומלאי שמחת חיים; יופי של עיבודים והפקה עשירה.
אלבום מאוד תיאטראלי, אם מבחינת הסיפור או הדרך בה הוא מסופר, הליווי המוזיקלי והעושר של הכלים החיים.

קשה לי מאוד לקבל את העובדה שמאז הוא לא הוציא אפילו שיר שמתקרב לרבע מהגאונות של האלבום, וזה למרות עשרות האלבומים שהוציא ועדיין מוציא.

אני רוצה להתעקב על שיר אחד, שיר עצוב עם עיבוד שמח. שיר על אדם שאיבד, תרתי משמע, את אהובתו – פעם ראשונה לאדם אחר – צייר, ופעם שניה למוות.

הצייר
(כריס דה ברג, תרגום חופשי שלי)
הייתי רוצה שתכירו בבקשה את מלכתי
הנה היא, שם, גדולה מהחיים
היא תלויה שם כבר כמעט שבוע
אשתי המנוחה, המסכנה

מה דעתם על גוון עורה?
כפריחת השושנה!
אתם מבינים, היא התחננה בפני
שאביא צייר, מסוים, שתדגמן עבורו
לציור בחדר השינה

ובכן אחרי זמן מה זה התחיל לשגע אותי!
כפי שבוודאי תבינו
יושב שם, יום אחרי יום עם אשתי בכף ידו!
זה נשמע כמעט כך

"מאדם תעשי כך, מאדם תעשי כך"
לא שמעתם דבר דומה מעולם!
אבל הוא לא אכפת לו, הוא לקח את זמן
אחרי הכל, זה אני שהייתי צריך לשלם!
"מאדם כדאי שנצא לטייל ביער
עניין של תאורה"
והאם היה לי אכפת? לא, הייתי כה חביב
כשהם חזרו באמצע הלילה!
ואז נשבעתי שאטפל בו, בצייר הזה

כמו שאתם מבינים זה לא היה לי קל
משהו היה חייב להעשות!
היא ראתה רק אותו אך לא את שקריו
ובאשר אלי לא מבט, אף לא אחד!
הוראותי היו קשוחות! אך היא נעלמה,
זה באמת היה מצב מביש
וכאשר אמרו לי שהיא מתה
נשברתי וצעקתי "זה הצייר! זה הוא האשם!"

ואני מקווה שזה יהיה סופו של הצייר
כשהוא ימצא, גהנום מובטח לו
הצייר הזה
אני עוד אתפוס אותו