Archive for the ‘צ\'רלס בוקובסקי’ Category

בוקובסקי, וויטס, פרץ 2#

22/11/2009

לקרוא בוקובסקי זה לקבל סטירה.
לקרוא בוקובסקי זה להתפכח.
לקרוא בוקובסקי זה להבין
שאולי החיים שלך לא לגמרי בזבל
אבל זה בסדר להרגיש ככה.

להאזין לדויד פרץ זה
להרגיש את הלב בוכה
מבעד לחתכים
סימטרים
בבית החזה
דמעות חלודות
מחליקות למעלה
חונקות את הגרון.

טום וויטס הוא קול לב העולם
טום וויטס הוא הצעיר הזקן לנצח
טום וויטס הוא זה שכבר עבר הכל
טום וויטס יודע סבל וגהנום מה הם:
אנשים אחרים והיחס שלך כלפיהם.

***

מודעות פרסומת

בוקובסקי, וויטס, פרץ

08/11/2009

 – שלושה שירים, שלושה משוררים (סדר אלפבתי וכרונולוגי)

  • מה לבוקובסקי ולוויטס?

כשאני קורא את בוקובסקי, החספוס והרגישות גורמים לי לדמיין את טום וויטס.

  • מה לבוקובסקי ולפרץ?

שניהם אומנים, משוררים, שלא תמיד רואים את עצמם כך.

  • מה לוויטס ולפרץ?

השיר הבא, של דויד פרץ, הקסים וריגש אותי תמיד, כמו שרק שיר מסוים של טום וויטס מרגש אותי.

  • ואיך כל זה מתקשר?

אני בכלל לא בטוח אם זה מתקשר, אבל בראש שלי זה איכשהו הסתדר.
אז הנה, בבקשה, קריאה והאזנה נעימה.
נתחיל עם שיר של צ'רלס בוקובסקי, "משורר ביבים" עדין ולירי:

וידוי
(מתוך "צעירים בניו אורלינס" 1982)

מחכה למוות
כמו חתול שיקפוץ על
המיטה.

אני כל כך מצטער
בגלל אשתי.
היא תראה את
הגוף הזה
הנוקשה,
החיוור,
תנענע אותו פעם אחת
אולי
עוד פעם.

"האנק!"

אבל האנק לא
יענה.

זה לא המוות שלי
שמדאיג אותי, זה אשתי
שתישאר עם הערמה
הזאת של
כלום.

בכל זאת,
אני רוצה שהיא תדע
שכל הלילות האלה
שישנתי לידה
אפילו המריבות
חסרות הערך,
היו הדברים הכי
נפלאים.

והמילים הקשות
אותן פחדתי תמיד
להגיד
יכולות עכשיו
להיאמר :

אני אוהב
אותך.

*תורגם ע"י שרית

טום וויטס, סן דייגו סרנדה
(מתוך The Heart Of Saturday Night)

 

I never saw the morning till I stayed up all night
I never saw the sunshine till you turned out the light
I never saw my home town until I stayed away too long
I never heard the melody until I needed the song

I never saw the white line till I was leavin' you behind
I never knew I needed you until I was caught up in a bind
And I never spoke I love you till I cursed you in vain
I never felt my heart strings until I nearly went insane

I never saw the east coast until I moved to the west
I never saw the moonlight till it shone off your breast
I never saw your heart until someone tried to steal, tried to steal it away
I never saw your tears till they rolled down your face

דויד פרץ, הדרך הביתה

אף פעם לא ראיתי את האמצע
כשהייתי בהתחלה
אף פעם לא שאלתי למה
עד שקיבלתי תשובה
לא חשבתי על הדרך למטה
כשחיפשתי את קצה ההר

 

ואף פעם לא הייתי טוב
בלאהוב אותך כשאת כאן
אף פעם לא יכולתי לתת לך
את מה שלא היית צריכה
אף פעם לא רציתי ילד
עד שראיתי אותו בעינייך

זכרונות נפרדים מהאופק
ואני נפרד ממך עכשיו
מנופף לך מרציף ההווה
כשאת הופכת לעבר

וזה מרגיש כמו
הדרך הביתה
זה מרגיש כמו
סוף והתחלה

כי חיפשתי ומצאתי
אבל אותך איבדתי
ועכשיו נותרה
הדרך חזרה
להתחיל מהתחלה
כשנחזור שוב הביתה