רושם ראשוני זה לחלשים

אמילי סימון, זמרת צרפתיה בת 32, הוציאה עד כה שלושה אלבומים, "אלקטרוניים" בפי התקשורת והביקורות, לי זה נשמע בעיקר כמו פופ נעים ומהנה.

האזנתי לצרפתיה המתוקה הזאת מספר פעמים,
נתקל בשיריה במחזור השירים הרנדומלים,
לעיתים נדירות אני משאיר את השיר להתנגן,
במיוחד אם זה הביצוע לסטוג'ס.

לא מצאתי אותה מעניינת במיוחד,
מרגשת, מחדשת או מושכת.
מתוקה, כן. נעימה, כן.
אבל לא משהו שיתפוס אותי.
הערב נתקלתי בשיר אהבה מקסים שהפנט אותי.

היא הצליחה לעצור את נשמתי
לקטוע את מחשבתי
נעלמתי בתוכה
מתעטף ביופי
ברגישות שבקולה
ובעיבוד המינימליסטי של השיר

אני יודע שאתן לאלבום האזנה חוזרת, ואני ממליץ גם לכם.

"I'm your princess for a night, maybe forever
We were dancers in the rain and it still remains"

התרסקות הנשמה

הנשמה,
קצת כמו בעלי החיים שמרגישים משברי טבע,
מתרסקת הרבה לפני שהגוף פוקד עליה.

היא כבר על הרצפה
מפורקת
שבורה לחתיכות
לפיסות
רסיסים

אז הגוף עוד לא יודע דבר
הנשמה משדרת עסקים כרגיל
עד שהאידיוט מבין את חומרת המעשה ומורה לנפש
לרסק
להשמיד
לשרוף
את הוויתה

כך הייתי
אוחז פיסת פלסטיק
צמוד לזרועי
מנסה לצלק
לתת ביטוי
להרגשה הפנימית
זאת
שעוד לא ידעתי אודותיה

"אלף כלבי ציד – לא ייקחו אותה.
אלף כדורי שינה – לא ירגיעו אותה"
א.גדג', 1995

Straitjacket

אף אחד לא יוכל לרפא את נשמתך
לא הגיטרה החותכת
ולא הסכין המדממת
לא אתה עצמך
ולא חבריך היפים והעייפים